<h1>רבינו יהונתן מלוניל — שבועות</h1>
<h2>דף יח:</h2>
[שבועות ב' ע"ב] ועל שאר עבירות שבתורה הקלות והחמורות וכו', מקשי בגמ' זדונות הינו הודע שגגות הינו לא הודע, ומשני תני הכי ועל שאר עבירות הקלות והחמורות בין שעשאן בשוגג בין שעשאן במזיד, ואותן שעשאן בשוגג כיון שנודע לו על ספיקן בין שאין נודע לו על ספיקן, ואלו הן הקלות עשה ולא תעשה, ואלו הן החמורות כריתות ומיתות ב"ד, בין שעשאן בשוגג, האי שוגג דהכא דקאמר שאם נודע לו על ספיקו קודם יום הכפורים, יום הכפורים מכפר, ליכא לפרושי בחטאת ודאי ובאשם ודאי, דהא תנן חייבי חטאות ואשמות ודאין חייבין להביא אחר יום הכפורים, אלא בחייבי אשמות תלויין מיירי, כגון שאכל אחת משני חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואינו יודע איזה מהן אכל, בין שנודע לו ספיקו, כלומר שנודע לו שבא לידו ספק חלב ולא נודע לו (שאפילו) [שאכלו] בודאי עד שעבר יום הכפורים אע"פ שנתחייב באשם תלוי קודם יום הכפורים, כיון שעבר יום הכפורים פטור מכלום, דהא תנן במסכת כריתות חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יום הכפורים פטורין, וכ"ש אם לא נודע לו ספיקו כלל, כלומר שלא הרגיש בספק חלב עד שעבר יום הכפורים, דשעיר המשתלח מכפר אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משיח, כלומר מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, ואין חלוקה ביניהם בטומאת מקדש וקדשיו, שהרי דם הפר מכפר על הכהנים על מה ששעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל דהינו תליית ייסורין בדבר שיש בו ידיעה בתחלה והעלמה בנתים ובסוף עד שעבר יום הכפורים, וי"מ על זדון מקדש וקדשיו נמי, וכן על מה ששעיר הראשון מכפר על ישראל בטומאת מקדש וקדשיו הוי מכפר הפר על הכהנים הוא פרו של כהן גדול שמקריב ביום הכפורים כדכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר וגו', ואע"פ שהוא של אהרן ואינו נקנה מממון שאר הכהנים, אפילו הכי (כי) כל השבט מתכפר בו דכולן קרויין ביתו כדכתיב בית אהרן ברכו את י"י, וכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו וכולן קרויין ביתו.
<h2>דף יט.</h2>
[שבועות י"ד ע"ב] ר' אליעזר אומר השרץ ונעלם ממנו וכו', דכתיב בפרשת ויקרא נפש כי תגע בכל דבר טמא בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו וגו', ומדסמיך ונעלם לשרץ משמע דבעינן ההודעה בהתחלה בשרץ והעלמה בנתים והודעה בסוף נפקא לן מוהוא ידע ואשם, אבל אם לא היה לו ידיעה בשרץ מתחלה אלא במקדש ויהיה לו העלמה בין קדש ומקדש בנתים אינו חייב קרבן מן התורה, ואלו הן שתים מן התורה דקאמרינן בריש פרקין. ור' עקיבא אומר ונעלם ממנו והוא טמא וכו' ובגמרא מקשי מאי ביניהו בין ר' אליעזר לר' עקיבא, ומתרץ דמשמעות דורשין איכא ביניהו, ואליבא דידהו דסבירא להו דפטור על העלם מקדש צריך למימר דבעינן ידיעה מתחלה שנטמא, שאם לא ידע כלל פטור מקרבן דמייתי להו חד ונעלם לידיעה מתחלה כיון שאינו צריך להעלמה דהא תרתי ונעלם כתיבי, אבל אליבא דר' שמעון דמוקים ליה לריבוי העלם מקדש דחייב לא צריך למימר דבעינן ידיעה בתחלה וכו' והכי אמרינן בגמרא.
<h2>דף כה.</h2>
[שבועות ב' ע"ב] ועל שאר עבירות שבתורה הקלות והחמורות וכו', מקשי בגמ' זדונות הינו הודע שגגות הינו לא הודע, ומשני תני הכי ועל שאר עבירות הקלות והחמורות בין שעשאן בשוגג בין שעשאן במזיד, ואותן שעשאן בשוגג כיון שנודע לו על ספיקן בין שאין נודע לו על ספיקן, ואלו הן הקלות עשה ולא תעשה, ואלו הן החמורות כריתות ומיתות ב"ד, בין שעשאן בשוגג, האי שוגג דהכא דקאמר שאם נודע לו על ספיקו קודם יום הכפורים, יום הכפורים מכפר, ליכא לפרושי בחטאת ודאי ובאשם ודאי, דהא תנן חייבי חטאות ואשמות ודאין חייבין להביא אחר יום הכפורים, אלא בחייבי אשמות תלויין מיירי, כגון שאכל אחת משני חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואינו יודע איזה מהן אכל, בין שנודע לו ספיקו, כלומר שנודע לו שבא לידו ספק חלב ולא נודע לו (שאפילו) [שאכלו] בודאי עד שעבר יום הכפורים אע"פ שנתחייב באשם תלוי קודם יום הכפורים, כיון שעבר יום הכפורים פטור מכלום, דהא תנן במסכת כריתות חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יום הכפורים פטורין, וכ"ש אם לא נודע לו ספיקו כלל, כלומר שלא הרגיש בספק חלב עד שעבר יום הכפורים, דשעיר המשתלח מכפר אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משיח, כלומר מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, ואין חלוקה ביניהם בטומאת מקדש וקדשיו, שהרי דם הפר מכפר על הכהנים על מה ששעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל דהינו תליית ייסורין בדבר שיש בו ידיעה בתחלה והעלמה בנתים ובסוף עד שעבר יום הכפורים, וי"מ על זדון מקדש וקדשיו נמי, וכן על מה ששעיר הראשון מכפר על ישראל בטומאת מקדש וקדשיו הוי מכפר הפר על הכהנים הוא פרו של כהן גדול שמקריב ביום הכפורים כדכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר וגו', ואע"פ שהוא של אהרן ואינו נקנה מממון שאר הכהנים, אפילו הכי (כי) כל השבט מתכפר בו דכולן קרויין ביתו כדכתיב בית אהרן ברכו את י"י, וכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו וכולן קרויין ביתו.
